Vayedaber

הלכה: יָבָם קָטָן כול'. תַּנֵּי. טַעֲנַת בְּתוּלִים עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מִיָּד. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁבָּעַל. מִיָּד. אִם בְּשֶׁלֹּא בָעַל. אֲפִילוּ לְאַחַר כַּמָּה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי מֵאִיר אָמַר. חֲזָקָה אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵין אָדָם מַעֲמִיד אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. מַהוּ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן לוֹמַר עַל דְּרִבִּי מֵאִיר. הֶעֱמַדְתִּי עַצְמִי שְׁלֹשִׁים יוֹם בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת הַוְולָד שְּׁתוּקִי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַיְבָמָה שֶׁאָֽמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. לֹא נִבְעַלְתִּי. כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. (לְאַחַר שְׁלֹשִׁים.) וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אֶצְלָהּ. הָא אֶצֶל צָרָתָהּ לֹא. כְּמַהּ דְּתֵימַר תַּמָּן. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לַחוֹב לְצָרָתָהּ. אַף הָכָא לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ לַחוֹב לִבְנוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אף הכא. נמי לענין לפסול את בנו מודה ר''מ דאינו נאמן:

כמו דתימר. וכמו דאמרינן התם אצל הצרה דאינה נאמנת לר''מ ואע''ג דאיכא למימר אדם מעמיד עצמו:

אלא אצלה. דשווי' נפשה חתיכה דאיסורא אבל אצל צרתה אינה נאמנת לומר לא נבעלתי כדי לאסור הצרה לשוק אלא אמרינן חזקה דבעל מיד:

ואמר ר' לעזר. עלה לא שנו דנאמנת אליבא דר''מ:

ואמר ר' לעזר דר' מאיר היא. מתני' דאדם מעמיד עצמו שלשים יום ולפיכך הכא היא נאמנת:

נישמעינה. לזה מן הדא דר' לעזר לקמיה:

על דר''מ. לדברי ר''מ אם אדם נאמן נמי לומר לא בעלתי בתוך ל' יום כדי לפסול את בנו לעשותו שתוקי דהרי לא ידעינן אבוה מנו או דשאני התם בטענת בתולים דממונא הוא ונאמן הוא להפסידה ולהחזיק הממון שבידו אבל לפסול את בנו לא:

בסתם. דלא ידעינן דר''מ סבר כל ל' יום נאמן לומר לא בעלתי דחזקה אדם כו' וכן אמר בבבלי פירקין קי''א:

מיד. יכול הוא לטעון ולא מכאן ואילך:

אם כשבעל. דידעינן שבעל:

מיד. כדמפרש ואזיל:

מה. במה אנן קיימין פלוגתייהו:

גמ' תני טענת בתולים. להפסיד כתיבתה:

עד ל' יום. יכול לטעון עדיין לא בעלתי עד עתה:

משנה: יָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה. בָּא עַל יְבָמָה גְדוֹלָה יְגַדְּלֶנּוּ. הַיְבָמָה שֶׁאָֽמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם 75a לֹא נִבְעַלְתִּי כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה אֲפִילוּ אַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. הַנּוֹדֶרֶת הֲנָייָה מִיבָמָהּ בְּחַיֵי בַעֲלָהּ כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר מִיתַת בַּעֲלָהּ מְבַקְשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁחֲלוֹץ לָהּ. אִם נִתְכַּוְונָה לְכָךְ אֲפִילוּ בְּחַיֵי בַעֲלָהּ מְבַקְשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' יבם קטן כו'. יגדלו זה עם זה. ואינו יכול לגרשה עד שיגדיל דגט קטן אינו גט:

בתוך שלשים יום. שכנסה היבם:

לא נבעלתי. ליבם והוא אומר בעלתיך ודייך בגט כופין אותו לחלוץ דהיא נאמנת כדאמר בגמרא דעד תלתין יומין מוקי אינש נפשיה ולא בעיל:

לאחר שלשים יום. הוא נאמן דלא מוקי אינש נפשיה מלבעול יותר משלשים יום ומיהו איהי לא מישתרא דשויתה נפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה ומבקשים ממנו שיחלוץ אבל לא כופין שהרי הוא אומר שבעל ובגמ' מוקי לה כגון שהגט יוצא מתחת ידה ונפסלה עליו ולפיכך אין אומרים לו לייבם ומיהו חליצה בעיא למשריי' לעלמא:

הנודרת כו'. כופין אותו שיחלוץ לה. דלא אסקא אדעתה שימות בעלה ותפול לפניו לייבם ולא נתכוונה לפטור עצמה ממנו לאחר מיתת בעלה אלא מחמת כעס שהיה להם זה על זה נדרה:

לאחר מיתת בעלה. הויא מורדת וקיימא לן כותבין אגרת מרד על שומרת יבם:

מַתְנִיתָא בְשֶׁקִּידְּשָׁהּ בַּכֶּסֶף. אֲבָל אִם קִידְּשָׁהּ בִּבְעִילָה קִידּוּשָׁיו מַעֲשֶׂה וְגֵירוּשָׁיו אֵינוֹ מַעֲשֶׂה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אלא כיני כו'. כדאמר רב לעיל:

כהדא כו'. כלומר ובהאי גוונא דהוא אומר בעלתי פשיטא לן דמעלה לה מזונות דמחייב עצמו בדבר הוא:

פשיטא. וכן פשיטא הוא דאינו יורשה אם מתה שהרי אמרה לא נבעלתי ואינו נאמן להוציא נכסי' מחזקת יורשיה:

לא צריכא דלא. כי קא מיבעיא לן אלא מהו שיהא נאמן לירש בנכסי אחיו המת כדין הכונס את יבמתו דזכה בנכסי אחיו מי אמרינן דהואיל וחזקתו שוה בהן עם שאר האחין נאמן להחזיק בנכסים:

היא אומרת נבעלתי כו'. דפשיטא לן בזה דאין מעלה לה מזונות שהרי מכחישה וכן פשיטא שאינו יורש בנכסי אחיו גרסינן:

לא צריכא דלא. כי קא מיבעיא לן אלא מהו שיירשנה הואיל והיא אמרה נבעלתי או דילמא הואיל והוא עצמו אמר לא בעלתי אינו יורשה ולא איפשיטא ותיקו דממונא היא ולקולא:

סליק פירקא בס''ד

מתניתא. דקתני כשם שהוא כונס כך הוא מוצי' דוקא בשקידשה בכסף דלאו קידושי מעשה הן:

קידושיו מעשה. ולא מבטלי להו גירושי רמיזה שאינן מעשה:

לאחר ל' יום חזקה בעל. כלומר דודאי לאחר ל' חזקה אין אדם מעמיד עצמו ואת אמר כופין לחלוץ בתוך ל' ואמאי נימא דימתין עד לאחר ל' ואז חזקה דיבעול וייבם אותה:

ר' יוסי בעי כו'. היינו נמי כעין בעייא דחברייא אלא דנקט לה בגוונא אחריתא ומיחלפא לישנא בעלמא הוא:

והיא אומרת. לא נבעלתי וגט יבמה הוא ופסולה עליו בגט זה ועדיין צריכה חליצה לזיקתו והילכך אמרינן בתוך ל' יום היא נאמנת דחזקה לא בעל דאדם מעמיד עצמו כ''כ וכופין לחלוץ דנפסלה עליו בגט. וכן משני רב בבבלי שם:

והוא שיהא כו'. דמתני' מיירי שהגט יוצא עכשיו מידו לידה וגט סתם הוא והוא אומר בעלתי וגט אשה הוא כשאר גיטין ושוב אינה צריכה חליצה:

שמענו שכופין. בתמיה וכי היכן שמענו דכופין דוקא לחליצה ולא ליבום:

שמענו שמותר לחלוץ. לא שמענו ממשנה זו אלא שמותר לחלוץ ומצוה יותר מביבום:

אם כמשנה האחרונה. כלומר ואפי' למשנה האחרונה דאמרינן שם דעכשיו אמרו מצות חליצה קודמת:

שמענו שמותר לייבם. דאפי' מצוה קודמת היא ואמאי לא נכפיני' לייבם:

אם כמשנה הראשונה. דמצות יבום קודמת כדתנן בסוף פ''ק דבכורות:

חברייא. בני הישיבה בעו מה אנן קיימין מתני' דקתני כופין לחלוץ ולא לייבם:

שניהן יכולין לעקור חזקה. כלומר אפילו לאחר ל' הואיל ושניהם מודים:

כהדא. כלומר וכה''ג דאם הוא אומר מתחלה בעלתי והיא כו' בזה אע''פ שחזר ואמר לא בעלתי אינו נאמן להכחיש דיבורו הראשון וצריכה גט לביאתו וחליצה נמי לזיקתו דהרי היא אומרת לא נבעלתי וכן אומרים בבבלי שם:

הלכה: חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִיקַּחַת כול'. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. רוֹמֵז וְהוּא נוֹתֵן לָהּ גִּיטָּהּ. כְּשֵׁם שֶׁהוּא רוֹמֵז כָּךְ הוּא נִרְמָז.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' כיצד הוא עושה. בגירושי חרש רומז כו':

כשם שהוא רומז. כלומר כשם שסומכין על רמיזה שלו כך אם הוא נרמז מאחרים סומכין על זה ולא אמרינן אפשר שטעה במה שנרמז לו וכדתנן פ''ה דגיטין חרש רומז ונרמז:

משנה: חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִיקַּחַת וּפִיקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא חֵרֶשֶׁת אִם רָצָה יוֹצִיא וְאִם רָצָה יְקַייֵם כְּשֵׁם שֶׁהוּא כוֹנֵס בִּרְמִיזָה כָּךְ הוּא מוֹצִיא בִרְמִיזָה. פִּיקֵּחַ שֶׁנָּשָׂא פִיקַּחַת וְנִתְחָֽרְשָׁה אִם רָצָה יוֹצִיא וְאִם רָצָה יְקַייֵם. נִשְׁטַתְּתָה לֹא יוֹצִיא. נִתְחָרַשׁ הוּא אוֹ נִשְׁתַּטָּה אֵינוֹ מוֹצִיא עוֹלָמִית.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' כשם שהוא כונסה ברמיזה. מה טעם קאמר כלומר כקידושין כך גירושין וכן פקח בחרשת ברמיזה כנס לה עד שנתרצית לו וברמיזה יוציא אם רצה להוציא:

פיקח שנשא פיקחת ונתחרש'. אע''פ שקידושי' קידושין גמורין היו אם רצה יוציא דבגט לא בעינן דעת האשה כדמפ' במתניתן דלקמן:

נשטתתה לא יוציא. אעפ''י שיודעת לשמור את גיטה ומתגרשת מן התורה תקנו חכמים שלא יגרשנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר והילכך לא קתני הכא עולמית כדקתני בסיפא משום דבדיעבד אם נשאת בגט זה לא תצא והכי מפרש לה בבבלי ובגמרא דהכא פליגי בה אמוראי:

נתחרש. הוא לאחר קידושין הואיל וקידושיו קידושי' גמורין לא יוציא עולמי' דלא אתו גירושין שאינן גמורין ומפקיעין קידושין גמורין:

הַנּוֹדֶרֶת הֲנָייָה מִיבָמָהּ כול'. כְּהָדָא. הוּא אוֹמֵר. בָּעַלְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נִבְעַלְתִי. אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וְאָמַר. לֹא בָעַלְתִי. לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ. שֶׁכְּבָר מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה אָמַר. בָּעַלְתִּי. אֲבָל אִם אָמַר מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. לֹא בָעַלְתִי. שְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לַעֲקוֹר חֲזָקָה. חֲבֵרַייָא בָעֵיי. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּמִשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שָׁמַעְנוּ שֶׁמּוּתָּר לְייַבֵּם. אִם בְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה שָׁמַעְנוּ שֶׁמּוּתָּר לַחֲלוֹץ. שָׁמַענוּ שֶׁכּוֹפִין. רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ לְתוֹךְ יָדָהּ. הוּא אָמַר. גֵט אִשָּׁה. וְהִיא אוֹמֶרֶת. גֵט יְבָמָה. בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם חֲזָקָה לֹא בָעַל כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבַקְשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ. 75b רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם חֲזָקָה בָעַל. וְאַתְּ אָמַר כּוֹפִין. אֶלָּא כֵינִי. רַב הוּנָא בְשֵּׁם רַב. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ לְתוֹךְ יָדָהּ. הוּא אָמַר. גֵט אִשָּׁה. וְהִיא אוֹמֶרֶת. גֵט יְבָמָה. בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים חֲזָקָה לֹא בָעַל כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבַקְשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. כְּהָדָא. הוּא אוֹמֵר. בְָּעַלְתִּי. וְהִיא אוֹמֶרֶת. לֹא נִבְעַלְתִי. פְּשִׁיטָה דְהוּא מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. פְּשִׁיטָה שֶׁאֵינָהּ יוֹרְשָׁהּ. לֹא צְרִיכָה דְלֹא מַהוּ שֶׁייֵרֵשׁ נִיכְסֵי אָחִיו. הִיא אוֹמֶרֶת. נִבְעַלְתִי. וְהוּא אוֹמֵר. לֹא בָעַלְתִי. פְּשִׁיטָה שֶׁאֵינוֹ מַעֲלֶה לָהּ מְזוֹנוֹת. פְּשִׁיטָה שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ נִיכְסֵי אָחִיו. לֹא צְרִיכָה דְלֹא מַהוּ שֶׁייִרָשֶׁנָּה.